החוויה האישית שלי עם עולם היציבה והשרירים הפנימיים

הרגע שבו גיליתי שהגוף הוא הרבה מעבר לכוח

כשהייתי סטודנטית צעירה לפיזיותרפיה, השתתפתי בקורס יציבה ושימשתי מודל מול הכיתה.

בהתחלה הסתכלו עליי ולא היו הערות מיוחדות. אבל אחרי מבט נוסף המרצה אמר: "יש לך היפר־לורדוזיס – קשת מוגברת בגב התחתון, יישור יתר בברכיים, כתפיים שנוטות קדימה (Rounded Shoulders) וקצת ראש קדמי."

הקשבתי, אבל האמת? לא ממש הבנתי את המושגים.

ואז הוא הוסיף משהו שהפתיע אותי: "יכול להיות שיש כאן חולשה של השרירים הפנימיים."

הופתעתי מאוד. באותה תקופה הייתי מדריכת כושר קרבי, חזקה מאוד, תמיד הצטיינתי בספורט והרגשתי שאני מכירה את הגוף שלי.

"אבל אני חזקה", אמרתי לעצמי.

ואז הוא הסביר: "אני לא מדבר על השרירים החיצוניים שרואים ומרגישים. אני מדבר על השרירים העמוקים – אלה שאחראים על ארגון, יציבות ושליטה עדינה בתנועה."

"איך מחזקים אותם?" שאלתי.

"פילאטיס", הוא ענה.

וכך, במקביל ללימודי הפיזיותרפיה, התחלתי ללמוד פילאטיס ונחשפתי לעולם חדש לגמרי.

עולם שבו: לא רק יותר חזרות – אלא יותר דיוק. לא רק יותר כוח – אלא יותר הקשבה. לא רק להגדיל תנועה – אלא ללמוד לשלוט בה. לעבוד מתוך מנח מאורגן של האגן ועמוד השדרה, ולאפשר לגוף למצוא יציבות מבפנים.

בהמשך, כשעבדתי כפיזיותרפיסטית וכמדריכת פילאטיס, פגשתי מאות אנשים – מטופלים ומתאמנים – ושוב ושוב ראיתי את אותו דפוס: חוסר איזון באזור האגן, הגב התחתון והשליטה העמוקה בתנועה.

שם התחיל המסע שלי להבין שהגוף אינו רק אוסף של שרירים חזקים וחלשים.

הוא מערכת שלמה שצריכה ללמוד לעבוד יחד.